סל קניות

0 ספרים - ₪0.00

שיחה פרשת ויחי

פרשת שבוע הרב קשתיאל
אנחנו מנסים ללמוד את פרשת שבוע לפי הרצי"ה, אנחנו חותמים השבת את ספר בראשית תקופה נחתמת תקופה שעברנו בה הרבה תחנות של האבות ושל הבנים עברנו טלטלות שינויים, פרשת ויחי שחותמת את ספר בראשית, פרשתו הגדולה של יעקוב הוא מגיע אל חייו אל שלמותו, מיטתו שלמה, "ויחי יעקב" ואז ויקרא יעקב אל בניו, בפרשה שלנו יש איחוד איחוד גדול לאחר תקופה ארוכה של פיצולים ודילוגים, פרשה שיש בה נחת של אחדות, בעולם שאנחנו חיים בו לא קל להיפגש עם אחדות, לא קל לחיות חיים אחדותיים, פרשה זו היא מאוד מיוחדת יש בה מימד על, מימד עליון, פרשה שיש בה ראיית העל חזון של אחדות של חיבור, יעקב קורא לבניו בתחילת פרק מט "האספו" "היקבצו" קריאתו של יעקב היא לא רק טכנית אלא מהותית, אני קורא לכם להתאחד, היקבצו, לא רק זה בפס' ב חוזרת פעמים המילה שמעו, פס' קצת קשה התקבצו ושמעו ואח"F עוד פעם שמעו, יש פה קריאה של שמיעה, יש פה מאמץ שיעקב רוצה לקרוא אליו, יש דבר כזה שנקרא להתקבץ לשמוע.
זאת אומרת שפרשת ויחי היא פרשה שעוסקת בשורש ביכולת לאחד דברים, במאמץ להתעלות אל יעקב אל ישראל אל היכולת לאחד כל מיני דברים שבעולם שלנו קשה לנו לאחד אותם, בפרשת ויחי מדבר על אמונה על החזון על התקווה שאפשר לאחד, שמעו אפשר לאחד.
קודם כל יש פה איחוד של אבות ובנים, אב ובן זה לא פשוט לאחד היקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל יעקב אביכם אתם בנים ואני אב, צריך פה לחבר אבות ובנים זה לא פשוט, לבנים יש רצון להביע את עצמם ולפתוח דף חדש, הם לא רוצים כל הזמן להיות כפופים לשורש, למקור הם רוצים להיות מי שהם מאמץ מאוד גדול יהיה לעתיד לבוא באחרית הימים אצל אליהו הנביא להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם חזון שמימי עתידני לחבר בין הדור שרוצה חידושים לבין הצורך לשמר דברים מהעבר, בין הרצון להיות קשור לעתיד בין הנאמנות והשייכות למושג אהבה.
החיבור בין אבות ובנים הוא לא פשוט, בתחילת הפרשה יוסף בא ליעקב אביו אביו, נדרש פה חיבור, כנראה שיוסף יותר מכל השבטים הוא זה שדרכו יש אפשרות ליצור חיבור בין אב לבן, ולכן יוסף זוכה למעמד מיוחד, שהוא לא ממש בן, יוסף הוא חצי בן חצי אבא, לפני שמחבר יעקב את עצמו לבנים הוא מעמיד את יוסף כמישהו שהוא קצת אב, יוסף נקרא אב בפרשת מקץ, אב רך, אב בחוכמה יש פה מימד של אבהות ביוסף. "שני בניך הנולדים לך כראובן ושמעון" הבנים של יוסף יש מעמד של ילדים של יעקב, יוסף קצת אבא.
בברכות של יוסף יש דגש על בן ואב, מאין אביך ויעזרך, ברכות אביך גברו, מימד האבא חוזר אצל יוסף, ומעל הכל דברי רש"י על פי המדרש בברכות יוסף משם רואה אבן ישראל, אבן אב ובן, הנושא של יוסף דרך יוסף האב מתחבר לבנים, ותחי רוח יעקב אביהם זה רק אחרי שייוסף מתגלה חי, דרך יוסף ננסה להחזיר את החיבור בין אב לבנים.
יוסף במותו בפסוקים האחרונים מדגיש "בני שלישים גם בני מכיר בן מנשה" יוסף זכה לראות נינים והנינים גודלו על ברכיו, למה זה חשוב לספר שהוא זכה לנינים? והוא גם טיפל בהם זה מאוד יפה אבל זה עקרוני זה יוסף כך מסתיים ספר בראשית באחריות לקשר בין אב לבנים הסבא והנינים. ומעל הכל השבועה שמשביע את בני ישראל "פקוד יפקוד אלוקים והעליתם את עצמותי" לחבר בין האבות לבין יוצאי מצרים, עצמות שלי תקחו איתכם, קשרים בין אב לבנים אלו קשרים עתידיים מבית מדרשו של אליהו הנביא, הקשר של אב ובן זה הקשר בין העתיד לעבר.
אולי לפני שנעבור לעבר ועתיד הקשר בין אב לבנים, היקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל אביכם, חז"ל במסכת פסחים חז"ל מבררים שיעקב קרא לבנים האם בליבכם אחד כשם שבליבי אחד אז הם אומרים שמע ישראל כשם שבליבך אחד כן בליבנו אחד ואז אמר יעקב ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד מתגלה האחדות של האב והבנים, ולכן אנחנו אומרים את זה בתפילה למרות שזה לא פסוק, זה נושא מרכזי עליון ואידיאלי האבא והבנים קשורים יחד. קבלת עול המלכות השמים של הבנים באה מסוד האבות, זוהי עבודה גדולה, הקשר בין אבות לבנים מוביל לעוד קשר בין עבר לעתיד, ויקרא יעקב אל בניו הוא איש העבר הוא האבא הוא השורש, מה הוא אומר? האספו ואומר לכם מה יקרה באחרית הימים, יעקב הוא האיש הכי עתידני עבר ועתיד מתחברים, בעברית בלשון הקודש אחרית זה הסוף אבל השורש אחר, זה מה שהיה, אחור זה מה שהיה, זאת אומרת בשביל להבין את העתיד אני צריך לאחוז בעבר, אם אני לא מחובר לאב, לאברהם יצחק ויעקב אני לא אדע מה יהיה בעתיד אין לי זיקה לעתיד, ראשית ואחרית.
אחרית הימים מופיע פעם ראשונה אצלנו ואז בפרשת בלק אומר בלעם אומר לך מה יקרה לעם באחרית הימים, פעם ראשונה בתורה שנושא הגאולה העתידית מופיע בתורה, דברים מאוד ברורים, עד כי יבוא שילה ויכה תמים רש"י אומר זה מלך המשיח, אסיפה של כל העמים שאליו גוים ידרושו, יש פה חמור ואתון, אחרית הימים לא רק אצל פסוקים אלו עד שיבוא שלו ויקהת עמים, יש עוד ביטוי של אחרית הימים "בנימין זאב יטרף בערב…"כל העתיד נמצא כאן אומר האונקלוס, ביקש יעקב לגלות את הקץ.
זאת אומרת שיש כאן חיבורים מיוחדים בפרשת השבוע שלנו, שורש כל החיבורים מתחיל בפרשייה הכי מסובכת בפרשת ויחי, התרגלנו לכך שכאשר רוצים לחבר זה מסובך, יותר קל להפריד דברים ולהגיד שזה לא קשור, לחבר זה עמוק איך האב והבן קשורים, יעקב אבינו איש של חיבורים סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, מחבר בין אברהם ליצחק, יושב אוהלים, שני אוהלים אברהם ויצחק, איש של חיבורים איש שמסובך לו בחיים הוא חיבר בין רחל ללאה. בתוך פרשת ויחי יש עוד פעם סיבוך, יעקב מתסבך את העניינים ויקח יוסף את שניהם..ויגש אליו וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים, סיכל את ידיו, למה אתה לא יכול לעשות בצורה פשוטה? יעקב צריך לסדר, אני לא איש פרטי אני צריך לסדר יש לי רצון לומר משהו, יוסף מתקומם, ויאמר יוסף אל אביו לא כן אבי וימאן, יש לי שיעור לאיזה גובה של חיבור אני מחבר איזה עוצמות של חיבורים אני צופה, מה החזון שלי, עיניו נשואות אל אפרים, אחיו הקטון יגדל ממנו וזרעו יהיה מלוא הגוים, יש משהו באפרים שלשם מכוון יעקב, וישם את אפרים לפני מנשה, למה? למה להקדימו? זרעו יהיה מלוא הגוים, עתיד יהושע לצאת ממנו אומר רש"י, אז מה? אומר רש"י מי זה יהושע, שינחיל את הארץ וילמד תורה לישראל, מה יש לי באפרים? אני רואה את יהושע, הוא ינחיל את הארץ והוא ילמד תורה לישראל, אותו אדם? גם רמטכ"ל וגם רב ראשי? גם הנביא הגדול וגם המצביא? אנחנו בפרשה של חיבורים, החזון הוא לאחד, זה מסובך זה נראה בלתי אפשרי, ויסכל יעקב הוא סיכל את ידיו, נכון יש לך מה ללמוד יש לנו חזון חלום של איחוד, אותו אדם יהיה שניהם, לשם אני מכוון.
פתאום הרצי"ה גולש לענייני צבא וישיבה, משרתו יהושע לא ימיש מתוך האוהל אין לו רגע של ביטול תורה, והוא יוצא להלחם בעמלק, בתורה ובארץ כי הכל עניין אחד, שקידת התורה ממנה נובע תוקף המלחמה, ולכן כאשר יהושע לא במלחמה הוא מיד לומד "וילן יהושע בלילה ההוא" המלאך תוקף את יהושע על ביטול תורה אומרת הגמרא במגילה, כאשר אתה לא בצבא אתה מיד שוקד על התורה בישיבה, זאת אחדות, זה לא פשוט אבל זה יעקב אבינו.
יש עוד אחדות שמתגלה עוד יותר גבוה, מה הוא רואה באפרים? אחיו הקטון יגדל ממנו, יגדל זה הגודל אבל הוא רואה שזרעו יהיה מלוא הגוים, יעמיד חמה בגבעון וירח בעמק אילון, זה עוד יותר האם אפשר לחבר בין הרצונות האנושים לבין הטבע? זה נראה על פניו דבר שלא יתכן, הטבע וא מכני הוא גולמי, הטבע הוא חומר, האדם יש לו חירות ובחירה וחופש ורצון לא קרב זה אל זה כל הלילה, אין תקשורת בין הטבע לרוח, ואי אפשר לערבב בין שני המדעים רוח וטבע או זה או זה. מתברר שלא, מתברר שיש קשרים עמוקים, איחוד מאוד גדול בין הטבע לאדם בין החוקיות העיוורת שגלגל השמש סובב כמו שעון את העולם לבין הרצונות השאיפות והחלומות של אדם שקוראים לו יהושע. האם אפשר לומר שנס בטבע זה לא סותר? אולי כן, אולי מתברר שיש חיבור בין נס לבין טבע? זרעו יהיה מלוא הגוים, מתברר שהטבע עצמו נמשך מהנס האלוקי, כי באמת שורש אחד יש לנס ולטבע, בורא עולם שברא את ספר בראשית בראשית הוא ברא את שניהם הוא ברא את העולם ואת האדם, מסובך להבין מסובך להגיע אבל אנחנו בפרשה של חזון של אחרית הימים, יש דבר כזה שליטה קוסמולוגית צדיק גוזר והקב"ה מקיים.
עכשיו בספר שמות אפשר לדבר על הניסים, אבל זה יותר גדול, כי הניסים בספר שמות זה בתוך הארץ יקרע הים יבוא ארבה ויהיה חושך אבל פה זה מחוץ למערכות, איפה אנחנו ואיפה השמש? שנות אור יש הבדל, יתברר שלא העולם יותר אחדותי ממה שאתה חושב, זרעו יהיה מלוא הגוים, זה רעידת אדמה וכל זה מזרעו של אפרים.
כך אנחנו רוצים אומר יעקב להיפרד מתקופה, להיפרד מספר בראשית, מתוך חיבור לנקודת המוצא שאלוקים ברא את הכל ראשית ואחרית אני ראשון ואני אחרון, שאב ובנים, ריבונו של עולם מחבר בין אב לבנים כשם שבלבך אחד בליבנו אחד, האמונה מחברת האדם והטבע מתחברים שהניסים והחוקים, שהצבא והישיבה מתחברים, כל זה טמון בתחילת בראשית שהקב"ה ברא עולם, הקב"ה ברא צבא וישיבה.
כל עניינו של יעקב מלא סיבוכים כי ככול שדבר יותר גדול הוא יותר מסובך יד ה' מתגלה דרך ניסים, אבל דרך טבע גם דרך עלילות נוראות זאת עצת ה' העליונה. פרשת השבוע שלנו היא פרשה של קיבוץ גלויות פרשה של איחוד שבטים לא רק בהווה, אלא קיבוץ גלויות.
בתחילת הפרשה יעקב מבקש מיוסף תביא אותי לארץ ישראל, אל נא תקברני במצרים ושכבתי עם אבותי, אני רוצה קיבוץ גלויות ומתוך זה מתברר שקיבוץ הגלויות הוא לעולם "ואני בבואי מפדן מת עליי רחל…ואקברה שמה בדרך אפרת היא בית לחם" למה לא קברת אותה בבית לחם במקום במסודר? למה בדרך? ולא תאמר שעיכבו עלי גשמים, זה היה בקיץ, האדמה יבשה לגמרי, אז למה? שאל יוסף ומסביר יעקב, דע לך יש פה קיבוץ גלויות, היא תהיה עזרה לבניה, "יש שכר לפעולתך ושבו בנים לגבולה" קולה של רחל הוא האמונה בקיבוץ הגלויות היא תקבץ את ישראל האמונה שאנחנו יכולים להתאחד למרות שנראה בפועל שאנחנו מפורדים ומפוזרים בין העמים כוח אחר יש בדרך, כוח האחדות שלא פסק מאיתנו לעולם מכוחו אנחנו שבים ולא מתייאשים.
כולנו כולנו שייכים לא"י להיות שייך לא"י זה להאמין כל הזמן שהולכים להתאחד זה להיות בפרשת ויחי, יוסף מקבל מחמאה מחז"ל יוסף בפרשת ויחי מבקש להיקבר בא"י והוא זכה כמו אביו כך מסתיימת בפרשה והעליתם את עצמותי הוא זוכה לקיבוץ גלויות, למה הוא זוכה ומשה לא זכה? אומרת הגמרא שליוסף היתה מעלה "אמר משה לפני ריבונו שלעולם עצמות יוסף נכנסות ואני לא אמר הקב" למשה, מי שהודה בארצו נקבר בארצו מי שלא הודה בארצו לא נקבר בארצו, יוסף תמיד רצה לחזור הביתה לארץ, הוא לא הסכים להתנתק מהעבריות שלו והוא לא מסתיר את זה, הוא אומר את זה בסוף פרשת וישב כאשר פותר את החלומות "גנוב גונבתי מארץ העבריים" וכאשר אישתו של פוטיפר אומר "בא אליי העבד העברי" בהמשך שם איתנו נער עיברי, הודה בארצו ולא בוש אני לא מפה אני שייך לאחד אני שייך לארץ לנקודה המחברת אני עוד רגע מתקבץ, משה לא הודה בארצו בנות יתרו אומרות "איש מצרי הצילנו" ביקורת כלפי משה.
מספר הרצי"ה שהוא היה בחור צעיר יחסית בין שלושים לעשרים הרב שלח אותו למזרח אירופה להיפגש עם רבנים לנסות לחבר אותם לחזון של הרב ליצור עליה לא"י שבאה מעולם התורה, הרב קוק רצה להקים דגל ירושלים, הוא הכיר את כולם הרב קוק ואחד האנשים שהוא מזכיר אותם זה האדמו"ר מאסוטרובסקה, אדם גדול איש אלוקים, הוא מספר שהוא פגש אותו בוורשא לפני מאה שנה והוא הסביר לו למה לחז"ל יש ביקורת על משה, משה נולד במצרים ולכן הוא אומר שהוא מצרי, יוסף עברי ונולד בישראל, אמר האדמו"ר נכון זה אי הבנה, כל יהודי הוא מארץ ישראל אז אומר הרצי"ה שיש פה פסק הלכה של תלמיד חכם כל יהודי ששואלים מאיזה מוצא הוא צריך להגיד מא"י, לא להגיד אני מתימן אפריקה ופריז, למה? בשביל להיפגש אבות ובנים, הכל עניין אחד היקבצו ואספו אנחנו לא משום מקום אנחנו מא"י.
ולכן כאשר באו אל האדמו"ר באו אליו כמה אנשים עם קטרוגים על יישוב הארץ ורצו להחתים אותו על מכתב חריף נגד העלייה לארץ והוא לא הסכים לחתום, ופעם אחת היתה אסיפה גדולה של כל הרבנים החרדים בוורשא והיה רב שדיבר נגד ציונים ועליה לארץ האדמו"ר היה זקן וצעק וקטע את את אותו רב עם ישראל בונה את הארץ הקדושה ואנחנו מקטרגים, הוא לא הסכים לחתום על כרוז נגד קק"ל.
פרשה שחותמת תקופה, שיש בה חזון שיש בה אידיאל הצהרת כוונות לדורות עולם, אנחנו חולמים על איחוד על חלום על הארץ וזה קורה רק בארץ אומר הזוהר הקדוש רק בארץ הם גוי אחד, כל חלום האחדות שאנחנו רוצים להגיע אליו זה המקום, אבות ובנים.
רק מתוך החזון הזה, אפשר לצאת לגלות רק אחרי שברור לגמרי שאנחנו אחד ושייכים לארץ ובלתי ניתנים לפירוד ואנחנו עוד מעט חוזרים עם יהושע בן נון בראשנו רק אז אפשר וישם בארון במצרים, אפשר להתחיל את גלות מצרים.
פרשה שכולה נשמה, נשמת על, האור החיים הקדוש אומר שצדיקים לפני מיתתם אז הם מגיעים לשיא הגובה הנשמה מאירה בשיא האור ולכן לקראת מות צדיק יוצאות ממנו הגובה הכי גדול, יש אור גדול שמתגלה ממנו הנשמה של יעקב מדברת ויחי יעקב כי במותו דווקא יש חזון אדיר של נשמת ישראל שמתפרץ לנגד עיננו, עמוד אש.

Read More

השאר תגובה

*

Visit Us On Facebook