סל קניות

0 ספרים - ₪0.00

י' טבת התרחבות הדעת

שיעור כללי הרב קשתיאל
עשרה בטבת התרחבות הדעת
בספר יחזקאל נאמר לנביא לכתוב את עצם היום הזה אומנם הוא נמצא בבבל אבל ביום הזה החל נבוכדנצר להצר את צעדה של ירושלים ומכאן והילך עשירי בטבת היום שבו אנחנו עסוקים במיצרים. מיצרים זה סיבה לצער חנק ודוחק. מטרת הצער הגדול כותב הרמב"ם הלכות תעניות לא רק להצטער על מה שהיה ואין אלא לעשות תשובה ולנסות לשנות במידה מסוימת את המצב תשובה בכלל ואולי תשובה שמתייחסת יותר ישירה לנושא של כל צום וצום, ואם הצום הזה הוא על עובדת הצרות והמייצר אולי נכון לומר שהתשובה ביום הזה והתשובה בכלל היא לתת את הדעת היציאה מהמיצר אל המרחב, לצאת מהצרות אל עולם שיש בו יותר רוחב.
כותב הרב חרל"פ בספרו מעיני הישועה פרק לו יסוד הישועה להשתחרר מן הצמצומים להיכנס אל מרחבי החוכמה זה יציאה מהמרחב הפיזי כאשר עם ישראל נמצא בלחץ על ידי האומות אלא יסוד הגאולה הוא לצאתך מהמיצר הרוחני הנפשי, העיוני השכלי, רוחב דעת רוחב נפש, רוחב אישיות. כל נטייה לצמצם את הכישרונות גם אם נראה שהיא באה מצד ענווה ויראה זאת נטיית גלות, הגלות החלה במייצר, המייצר הרוחני של עם ישראל יצר מהלכי נפש אדירים הרגליים נפשיים אדירים וכל פעם שאנחנו משלימים עם ההלך נפש הזה של צמצום האישיות צמצום המחשבות צמצום הכישרונות גם אם זה נראה קשור ליראה וענווה זאת נטיית גלות, כלומר הרצון להישאר במאסרים. זה גורם לנפילה, זה גורם להפיכת אור לחושך ומר למתוק, זה גורם לכך שהעולם הרוחני הולך ונמוך, העולם הרוחני כל יכולת ההתפתחות שלו דורשת רוחב אדיר, הפשטה, מרחק עיון והעמקה, חיפוש יציאה מתבניות נמוכות לתבניות רחבות יותר, אם ממשיכים להצטמצם דומה האדם לבהמה, ולכן לא זו הדרך המובילה לגאולה, ראוי להתרחק מדרך מצומצמות, זה לא קל יש סוג של יראת שמים מדומה, סוג של ענווה פסולה, סוג של הווה אמינא, של אמונה שככול שהאדם יותר מצמצם את יכולתו ואת כישרונותיו ויכולותיו הוא יותר צדיק, חלילה לדמות שצמצומים והמעטת כישרונות הם דרכים המובילות לתשובה, דרכים כאלו הם דרכי גלות, על דרך כזאת נאמר, "עמו אנוכי בצרה גורם להבאת השכינה לגלות" במו ידינו אנחנו יכולים לגרום ששכינה תישאר בגלות, והרי עיקר התשובה לזה להעלות את השכינה, להוציאה מהגלות. מה זה שכינה? איך העולם הרוחני נקלט בנו מה שוכן בנו, כאשר העולם הרוחני נקלט בליבנו בצמצום כמשהו שהוא גורם לעצירה זוהי שכינה בגלות ולכן אין חוכמה אין עיצה ואין תבונה כי אם להגביר את המחשבות ואת הדעת, לרומם את המוח לחונן את הרוח, כך סדרי היציאה מהמיצר, זוהי תשובה, לעשות תשובת אמת, תשובת היציאה מהמיצרים המחשבתיים הנפשיים הרוחניים, להביא גאולה, לגאול את השכינה, לגאול את האמונה זוהי תשובה גדולה שאנחנו נקראים אליה דווקא ביום של צער על העובדה שיש מצור שיש צרות, שמשהו לא רחב מספיק, הרחיבי מקום אוהלך אומר הנביא, אל תחסוכי תאריכי מיתריך ירושלים עולם הדעת עולם הרוח עולם האמונה דורש את רוחבו גודלו והקיפו. סדרי עבודה בגלות הוא כותב הם באמת בסוד לכי מעטי את עצמך להיות חשדנות על עצמך כאילו ככול שאדם יותר חושד בעצמו יותר מצמצם את כוחותיו והולך על בטוח ומרגיש את חסרונותיו הוא יותר ירא ה', זוהי עבודת גלות, סדרי עבודה בגאולה שואפים להחזיר את הירח למקומו אור השמש שבעתיים, "שלא יהיה בירח שום מיעוט" אותו דבר בעולמינו שלא יהיה מיעוט בסדרי העבודה, ככול שמתגדלים הכישרונות מתרוממים סדרי העבודה, הגדלת דעת התורה רוחב בנגלה ובנסתר, לא להמעיט את הרוח ולא לדכדך את הלב, דברים הללו שכותב הרב חרל"פ בתשובה, חוזר עליהם פעם אחר פעם בספרו חשיבות גדולה מאוד של הרחבת דעת והרחבת האמונה.
גם במקום אחר בספר נח, כותב כך, גאולה שתקטין את הדעת ותצמצם את הרגשות אין אנו רוצים כלל כי אין זו גאולה אלא ירידה, לא רק הגוף צריך להיגאל כי אם גם בעיקר הנפשות הרוחות והנשמות. קריאה חדה וברורה להרחיב, להרחיב את דעת הנפש, להרחיב את האמונה להרחיב את ההשכלה להוסיף העמקה.
הוא פרסם מאמר ארוך, שנקרא אד החיים הישראלים מאמר נשגב, עליון שעוסק בהרבה נושאים חשובים מאוד ובין השאר הוא מדבר על העובדה שאנחנו נמצאים בייסורים, עם ישראל סובל ייסורים קשים מאוד, אנחנו יודעים שכל ייסורים באים בגלל ביטול תורה, אם אדם רואה ייסורים שבאים אליו יפשפש במעשיו ואפ פספס ולא מצא יתלה בביטול תורה. מה זאת אומרת יתלה בביטול תורה? זה נכון לא רק ביחיד אלא ברובד חברתי ולאומי שאם באים ייסורים לחברה ולעם הם צריכים לתלות בביטול תורה. ביטול תורה בגלל קוצר לימוד, בגלל חוסר רוחב בלמידת התורה. אל לנו להסתפק במועט הוו גודל לאלוקינו לצאת מהמצומצם ולהכנס למרחבי אורות שאין חקר לרוממותם. לא להסתפק במחשבות שטחיות בפרשנות אנושית רגילה כאשר לומדים תורה כאשר מעיינים בענייני דעת ואמונה ענייני דעת, תמיד לחתור לעומק גדול יותר תביעות גדולות של העמקה, התורה צריכה להיות משהו שמעלה את הרגשות לא להסתפק ברגשות של יראה עמומים ורגשות דעת פשטניים להרחיב את עולם הנפש ועולם הרגש, רוממות.
הלימודים הרחבים העיונים האלוקים הם צריכים למלא תמיד את כל בתי מוחנו וחדרי ליבותינו, אבל מאז שזנחנו והסתפקנו בהבנות קלות ושטחיות זה מה שגרם לנו לאבד גם את טעם קדושת המצוות, הירידה בחיבת המצוות, הרגש בנושא אהבת המצוות קהה וירד בגלל שהסתפקנו בהבנות קלות ושטחיות ואז המצוות נטולות חיים ואנחנו נתונים במאסר וכלא במייצרים, קיום המצוות בדרך עול ומסע בצמצום דעת ומחשבה טורח ויגון, לא כך אנחנו רואים בגלל צמצום והשפלת הדעת אין שמחה, אין חשק במצוות, האם נוכל לשבת בחיבוק ידיים, קריאה חריפה להרחיב את חוגי הלימוד בהסברה בהבנה מקפת להשיב את ההכרה האלוקית ברוממות עוזה לא מתוך עמל אלא מתוך נדיבות רוח.
כאשר המרחבים נפרשים ואין ידיעה שטחית נוצרת גם רעננות שמחה סקרנות חיוניות, ידיעה שטחית לא תתן עוז ולא תתן שובע, אדרבה היא מולידה עצב רוגז שממון ועצבות, טועים אלה שסוברים החושבים להתברך בלבבם שלום עליהם נפשם מה להם ורוממות, אומר הרב חרל"פ לא נכון מימוש הרצון והחפץ ממקור משחית הוא בא מעצלות מדומה, מה שמונע את התעופה וגובה ההסתכלות. עצה גדולה מציע הרב חרל"פ הווה מתאבק באפר רגליהם והווה שותה בצמא את דבריהם. תסתכל באמת לגדולי ישראל הענקיים, תראה את גאוני הרוח של גדולי הדורות כמה הם העמיקו בבהירות ורוממות בגודל כישרון, תלך בעקבותיהם, זה נקרא הווה מתאבק באפר רגליהם, תראה את המהר"ל איזה מרחב של דעת וכישרון הוא פרס איך לא וויתר על אף מדרש בשביל להבין, תראה איך הרמב"ם ניסה להבין כל פסוק ולהרחיב אותו במורה נבוכים, הווה מתאבק באפר רגליהם, להרחיב צמאון ושקיקה, על כל הכישרונות יש להתגדל הרבה יותר מטבעם זה נקרא הווה שותה בצמא. החוכמה תוליד רגשות, רוחב ההשכלה יפעיל גם את אומץ הרגש שיעלה ויתגדל.
בהמשך הוא מדבר גם על עולם ההלכה גם עליו הוא אומר שצריך לעורר רוחב, רוחב מחקר, רוחב עיון, רוחב של העמקה, לדעתו זוהי התקיעה של שופר גדול, זוהי המגמה של היציאה לחירות מעולם של מייצרים, זה אופיני לארץ ישראל זה אופיני לירושלים, אווירה דארץ ישראל מחכימה, באמת הרצון להיות באוויר הזך של א"י הוא הרצון להינצל מביטול תורה, בארץ ישראל צריכה להיות השגה נבדל ת משאר הארצות, השגה גבוהה, השגה של חוכמה, זה המקום היותר מוכשר להוביל מרחבי דעת וחיים. ולכן בארץ ישראל לא לומדים הוא כותב בצמצום, לא בקטנות, רק ברוחב, כותב בעמוד רמ, יש פה כמה מערכות עם פרקים מתחיל מערכה חדשה שערי ארץ ישראל במי מרום, הגאולה האמיתית היא שחרור מסבל, שחרור מסבל גשמי, מסבל רוחני, דווקא בארץ ישראל זה המקום לשחרור לגאולת הרוח, לכן הוא מעודד עולם גם של ציורים, ציורים תפיסות נפש, תפיסות דמיון, כאשר באים לארץ ישראל אי אפשר להישאר במצוות אנשים מלומדה, נתבעים להתחדשות הרוח בקיום התורה והמצוות, ואם לא מתחדשים ברוח אז פתאום יש עזיבה של תורה ומצוות, פתאום העולים לארץ ישראל מתגעגעים לתורה ומצוות של חו"ל ואלו תחבולות של יצר הרע להאריך את הגלות. כי כל הניגוד וכל עזיבת התורה והמצוות זה רק בגלל העצלות לרומם את הרוח שתהיה עזה ומרוממת, אומר ביטוים חריפים שהעבודה של חו"ל כאילו לא באה בחשבון, קריאות גדולה לרוחב דעת.
קדושת ארץ ישראל קדושת ארץ ישראל בהרחבה, בהתפרצות ימה וקדמה צפונה ונגבה, בוחלת הארץ הזאת ביראת שמים מצומצמת יראת שמים עצובה, היא דורשת יראה גדולה של מרץ רב, שמחה גבורה זריזות והרמוניה, עוד ועוד קריאות לשוב אל ירושלים לשוב אל הארץ, להסיר את המיצרים, ואם זה נכון בארץ ישראל כולה במיוחד במיוחד ירושלים עיר הקודש, עוד יותר מכל הארץ כך עניינה של ירושלים להסיר את המצור מעל עולם הרוח מעל עולם האמונה מעל ירושלים.
זה אומר שכאשר באים לירושלים ולארץ ישראל נדרשת הליכה והתחדשות נדרשת אי הסתפקות בקיים, בנוכחי, עליה מתמדת. חס ושלום לא לתת למחשבות קטנות צרות דעת ואופקים לשחזר עוד פעם את מחלות הגלות, יצאנו מהגלות בשביל לתקן ולהשיב, צריך לדעת שיש קשר הדוק בין צרות דעת ומחשבה לבין צרות עין לצרות לב, מי שדעתו צרה ומצומצמת גם ליבו יהיה צר ומצומצם גם עינו תהיה צרה ומצומצמת מי שעינו צרה בדעה אחרת בנושאי דעה אחרת וליבו מכווץ ומאוים ושונא איך הוא יכול להרחיב דעת, איך הוא יכול להרחיב מחשבות אם כל הזמן הוא במלחמת צרות, צרה מול צרה, מבט צר מבט עוין, לב צר, איך הוא יכול להכיל מחשבות גדולות. שאלו את הנביא, בתחילת שיבת ציון בימי בית שני, "האבכה" האם לצום בתשעה באב י"ז בתמוז ג' תשרי וי' בטבת, שבנו לציון מקריבים קורבנות, אומר הנביא לא מעניין אותי אם אתם צמים או לא, מה שמעניין האם המחשבות שלהם רחבות או צרות "איש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם והאמת והשלום אהבו" אומר הרמב"ם שמונה פרקים שלמות הדעת ושלמות המידות. אם כל אדם צר לרעו אם כל קבוצה צרה לרעותה, נשים צרות זו לזו קבוצות צרות, זוהי צרות דעת זוהי צרות לב, זוהי צרות מחשבה, אנחנו רוצים לצאת מהמצור שהנחית לנו נבוכדנצר מלך בבל ידו פרס צר על כל מחמדיה, זה מתחיל בבית המדרש, זה מתחיל בנטיית העמקה בשמחה על התפתחות הכישרונות, הרצון לפתח יכולת נפשית לברכה מה לומדים ואיך לומדים, להרחיב את הדעת דירה נאה באה בשביל להרחיב, הרחבת דעת והרחבת רגשות, ממילא אין צרות עין כול כך. יוסף שאנחנו נפרדים ממנו השבוע, קשה להיפרד מהדמות של יוסף, כל שנה זה מרעיד לב, האדם הזה איזה רוחב דעת, "ויצבור יוסף בר..עד כי חדל לספור כי אין מספור" עין טובה מזרע דיוסף כאתיניא, וידגו לרוב כדגים שאין עין הרע שולטת בהם, זה מתחיל מרוחב הדעת מעומק האמונה, מבט רחב ומבט עמוק, מבט גדול על מהלך אלוקי, זה לא מתחיל ממבט שטחי, מבט שטחי לא יכול להביא לאותה סבלנות ולאותה אחווה, הוא לא חושב רעת רעהו בלבבו, הוא לא מוכן לחשוב מחשבות רעות על הזולת, על מי? על אלה שמכרו אותו, מאיפה צומחת עמדה נפשית כזאת? מרוחב הדעת מעומק האמונה, מהתוספת יוסף ה' עליכם.
כל השפה משתנה לא יעלה על הדעת שרוחב שכל של תלמידי חכמים יגרור לשפה צרה ודלילה, קטנונית, זוהי לא שפתו של יוסף הצדיק, אלוקים חשבה לטובה, וינחם אותם וידבר אל ליבם, שיח אחר שפה אחרת צריכה לצאת מבית המדרש, כך אומר הנביא אם איש את רעת רעהו אל תחשוב בלבבכם אז הצומות ישתנו מששון ושמחה. יש מי שיפחד מששון ושמחה זה מרחיב לב, אבל זה בדיוק העניין.
פה בבית המדרש שלנו אנחנו משתדלים עוד ועוד להרחיב, להרחיב דעת להרחיב אופקים יש לנו עוד המון מה להתקדם אנחנו בהתחלה גם בעומקי האמונה הלב והנפש וגם בסוגיות בעיון, אבל בבית מדרשנו כאשר אנחנו עמלים על הרחבת הדעת אנחנו נהיה עמלים על הרחבת הדעת הנפש והלב, אנחנו נכנסים לתקופת השובבי"ם שמות וארא וכו', החל משבוע הבא, תקופה שכל שנה ושנה דורשת מאיתנו הגדלת הדיבור, העמקת הדיבור, העלאת עולם הדיבור למעלה, הדעה והדיבור לחי עולמים, בעת הזאת בשנה הזאת בזמן שיש הרבה פילוגים לצערנו והרבה וויכוחים והזירות השונות הולכות ולוהטות זה הזמן דווקא תלמידי חכמים להרחיב דעת ולצאת ממיצרי המחשבה, מיצרי הלב והדיבור, אדרבא יתבררו הדעות יבוררו, וויכוחים על עניינים חברתיים וכו', אבל ברוחב דעת ולא בצרות, לא בצרות מילים, אנחנו ביום של תשובה ואנחנו מקווים שה' יאיר את עיננו ואת עיני ישראל, הליכה אחר דאון ישראל הרב חרל"פ לצאת מהמיצרים אל המרחב "מן המיצר קראתי יה ענני במרחב יה " המענה האלוקי הוא המרחב, המרחב זה שם יה' זה החוכמה העליונה קראתי יה' זה משהו שהוא מרחבים אדירים שאנחנו קוראים אליהם ונקראים אליהם, ה' בזכות שאנחנו נענים אליו ה' ממרומים ישפוך נחת ורוח ונדיבות לב רוח של סבלנות ונעימות רוח של תלמידי חכמים שנקראים נועם שמנעימים זה לזה בהלכה, איך אמורים לדבר איך אמורים להתווכח ולשוחח תלמידי חכמים של א"י, תלמידי חכמים של ירושלים עיר הקודש שצריכה עוד ועוד לצאת מן המצור ודיי לחכימא ברמיזא.

Read More

השאר תגובה

*

Visit Us On Facebook